משנה: רִבִּי שִׁמְעוֹן חוֹלֵק בֵּין נְכָסִים לִנְכָסִים. נְכָסִים הַיְדוּעִים לַבַּעַל לא תִמְכּוֹר וְאַם מָֽכְרָה וְנָֽתְנָה בָּטֵל. וְשֶׁאֵינָן יְדוּעִים לַבַּעַל לא תִמְכּוֹר וְאַם מָֽכְרָה וְנָֽתְנָה קַייָם.
Pnei Moshe (non traduit)
וחכמים אומרים המחוברין לקרקע. ואפילו אלו מה שלא גדלו ברשותו תורת פירות נתנו בהן ושלו הן דהרי הקרקע קיימא לה והלכה כחכמים:
מתני' שמין אותן. דקסבר מה שגדל ברשותו הוי פירות ומה שלא גדל ברשותו הוי קרן ולפיכך מה שדמי הקרקע יקרים עכשיו בשביל תבואה זו הוי קרן וצריך ליתן לה דמים וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות:
הידועים. מפרש בגמרא והלכה כר''ש:
מתני' חולק בין נכסי' לנכסים. יש נכסים שמכרה בטל ויש שמכרה קיים:
הלכה: נָֽפְלוּ לָהּ מִשֶּׁנִּשֵּׂאת כול'. אֲנָן תַּנִּינָן. מוֹכֶרֶת וְנוֹתֶנֶת וְקַייָם. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. לֹא תִמְכּוֹר וְלֹא תִתֵּן. וְאִם מָֽכְרָה וְנָֽתְנָה קַייָם. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה בֶּן עֲקִיבָה. 48a לֹא כֵן הֵשִׁיבָן רַבָּן גַּמְלִיאֵל. אֶלָּא כֵן הֵשִׁיבָן. לֹא. אִם אָמַרְתֶּם בָּאֲרוּסָה שֶׁאֵינוֹ זַכַּאי לֹא בִמְצִיאָתָהּ וְלֹא בְמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ וְלֹא בְהֵפֵר נְדָרֶיהָ. תֹּאמַר בִּנְשׂוּאָה שֶׁהוּא זַכַּאי בִמְצִיאָתָהּ וּבְמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ וּבְהֵפֵר נְדָרֶיהָ. אָמְרוּ לוֹ. הֲרֵי עַד שֶׁלֹּא נִשֵּׂאת וְנִשֵּׂאת תּוֹכִיחַ. שֶׁהוּא זַכַּאי בִמְצִיאָתָהּ וּבְמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ וּבְהֵפֵר נְדָרֶיהָ. וְאַתְּ מוֹדֶה לָנוּ שֶׁלֹּא תִמְכּוֹר וְלֹא תִתֵּן. אָמַר לָהֵן. כָּךְ אֲנִי מוֹדֶה לָכֶם שֶׁלֹּא תִמְכּוֹר וְלֹא תִתֵּן וְאִם מָֽכְרָה וְנָֽתְנָה מִכְרָהּ קַייָם. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי אִמִּי. אָמַר. לֹא רַבָּן גַּמְלִיאֵל יְחִידִי הוּא. לֹא סָֽמְכוֹן עֲלוֹי. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לֵיהּ וּפְלִיג עֲלוֹי. רַבּוֹתֵינוּ חָֽזְרוּ נִמְנוּ וְהוֹרוּ בִנְכָסִים שֶׁנָּֽפְלוּ לָהּ עַד שֶׁלֹּא נִישֵּׂאת וְנִישֵּׂאת שֶׁלֹּא תִמְכּוֹר וְלֹא תִתֵּן. וְאַם מָֽכְרָה וְנָֽתְנָה מִכְרָהּ בָּטֵל. פְּלִיגָא עֲלוֹי מִכְרָהּ בָּטֵל. מְסַייְעָא לֵיהּ רַבּוֹתֵינוּ חָֽזְרוּ הוֹרוּ וְנִמְנוּ. שֶׁעַד שֶׁלֹּא נִמְנוּ לֹא הָיוּ חוֹלְקִין עֲלוֹי.
Pnei Moshe (non traduit)
מתניתא. ברייתא דתניא בהדיא כוותיה:
ובעלה נתון במדינת הים. והה''ד איפכא שהיא יושב' כאן ונפלו לה נכסים במדינת הים כדקאמר בבבלי דעיקר טעמא שלא ידע הבעל מהן:
שנפלו לה ברשות הבעל. כלומר שנפלו לה כאן והבעל יודע מהן ובין קרקע ובין מטלטלין בכלל:
גמ' אילו הקרקעות. שעל מנת אותן נכסים נשאה שהיה מצפה שתפול לה אותה ירושה ולפיכך מכרה בטל:
מתניתא. תוספתא דלקמיה מסייע ליה לרבי אמי לאחר שחזרו ונמנו דמכרה בטל ופליג עלוי כדמסיק דקתני שחזרו נמנו והורו ש''מ מקודם לא היו חלוקין עליו ורבי אמי קאמר דר''ג יחידי הוא. וגירסת ספרי הדפוס טעות הוא וצריך להגיה כמו שהגהתי בפנים:
אתא עובדא קומי ר' אמי. שמכרה אחר שנשא' בנכסים שנפלו לה מקודם:
כך אני מודה לכם שלא תמכו. לכתחילה הואיל ונפלו לה עד שלא נשאת אבל בדיעבד מכרה קיים הואיל וזכאי בה עכשיו ועלה הוא דאמרו הואיל וזכה באשה לא יזכה בנכסים ואפי' בדיעבד נמי יהא בטל והשיבן על החדשים כו' וש''מ דר''ג בדיעבד הוא דקאמר ולא לכתחילה:
הרי. שנפלו לה עד שלא נשא' ונשאת תוכיח שהוא זכאי עכשיו בכל ואפ''ה את מודה לנו שלא תמכור:
לא כן השיבן ר''ג. בעוד שהיו דנין לפניו במוכר עודה ארוסה לא הוצרך להשיבם על החדשים אנו בושין כו' שהרי יש תשובה נצחת מזה דיש הפרש בין ארוסה ונשואה וכן השיבם לא אם אמרתם בארוסה וכו' ולא בהפר נדריה לבדו אלא בשותפות האב כדתנן נערה המאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה:
תני רבי חייה. בתוספתא שהובא' לקמי' אר''ח בן עקביא כו' ושמעינן מזו הברייתא דר''ג ס''ל לא תמכור לכתחלה אלא אם מכרה ונתנה קיים וכגירס' המתני' שלפנינו:
גמ' אנן תנינן מוכרת ונותנת וקיים. בדברי ר''ג במתניתין היו גורסין מוכר' כו' אפילו לכתחילה הואיל ונפלו לה עד שלא נישאת:
לא. וכי לאו ר''ג יחידי הוא בדבר זה שהרי חלוקין עליו חביריו ולא סמכינן עליה אלא הבעל מוציא מיד הלקוחות והכי מסיק בבבלי:
משנה: נָפְלוּ לָהּ כְּסָפִים יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּירוֹת. פֵּירוֹת הַתְּלוּשִׁין מִן הַקַּרְקַע יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּירוֹת. פֵּירוֹת הַמְחוּבָּרִין אָמַר רִבִּי מֵאִיר שָׁמִין אוֹתָן כַּמָּה הֵן יָפִין בַּפֵּירוֹת וְכַמָּה הֵן יָפִין בְּלֹא פֵירוֹת וּמוֹתָר יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּירוֹת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים הַמְחוּבָּרִין לַקַּרְקַע שֶׁלּוֹ וְהַתְּלוּשִׁין מִן הַקַּרְקַע שֶׁלָּהּ וְיִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּירוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
וחכמים אומרים המחוברין לקרקע. ואפילו אלו מה שלא גדלו ברשותו תורת פירות נתנו בהן ושלו הן דהרי הקרקע קיימא לה והלכה כחכמים:
מתני' שמין אותן. דקסבר מה שגדל ברשותו הוי פירות ומה שלא גדל ברשותו הוי קרן ולפיכך מה שדמי הקרקע יקרים עכשיו בשביל תבואה זו הוי קרן וצריך ליתן לה דמים וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות:
הידועים. מפרש בגמרא והלכה כר''ש:
מתני' חולק בין נכסי' לנכסים. יש נכסים שמכרה בטל ויש שמכרה קיים:
הלכה: רִבִּי שִׁמְעוֹן חוֹלֵק בֵּין נְכָסִין לִנְכָסִין כול'. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. נְכָסִים הַיְדוּעִים לַבַּעַל. אֵילּוּ הַקַּרְקָעוֹת. וְשֶׁאֵינָן יְדוּעִין לַבַּעַל. אֵילּוּ מְטַלְטְלִין. רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָא אָמַר. נְכָסִים הַיְדוּעִין לַבַּעַל. אֵלּוּ שֶׁנָּֽפְלוּ לָהּ בִּרְשׁוּת הַבַּעַל. וְשֶׁאֵינָם יְדוּעִים לַבַּעַל. אֵילּוּ שֶׁנָּֽפְלוּ לָהּ וּבַעֲלָהּ נָתוּן בִּמְדִינַת הַיָּם. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְרִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. אֵילּוּ הֵן נְכָסִין שֶׁאֵינָן יְדוּעִין לַבַּעַל. אֵילּוּ שֶׁנָּֽפְלוּ לָהּ וּבַעֲלָהּ נָתוּן בִּמְדִינָת הַיָּם.
Pnei Moshe (non traduit)
מתניתא. ברייתא דתניא בהדיא כוותיה:
ובעלה נתון במדינת הים. והה''ד איפכא שהיא יושב' כאן ונפלו לה נכסים במדינת הים כדקאמר בבבלי דעיקר טעמא שלא ידע הבעל מהן:
שנפלו לה ברשות הבעל. כלומר שנפלו לה כאן והבעל יודע מהן ובין קרקע ובין מטלטלין בכלל:
גמ' אילו הקרקעות. שעל מנת אותן נכסים נשאה שהיה מצפה שתפול לה אותה ירושה ולפיכך מכרה בטל:
מתניתא. תוספתא דלקמיה מסייע ליה לרבי אמי לאחר שחזרו ונמנו דמכרה בטל ופליג עלוי כדמסיק דקתני שחזרו נמנו והורו ש''מ מקודם לא היו חלוקין עליו ורבי אמי קאמר דר''ג יחידי הוא. וגירסת ספרי הדפוס טעות הוא וצריך להגיה כמו שהגהתי בפנים:
אתא עובדא קומי ר' אמי. שמכרה אחר שנשא' בנכסים שנפלו לה מקודם:
כך אני מודה לכם שלא תמכו. לכתחילה הואיל ונפלו לה עד שלא נשאת אבל בדיעבד מכרה קיים הואיל וזכאי בה עכשיו ועלה הוא דאמרו הואיל וזכה באשה לא יזכה בנכסים ואפי' בדיעבד נמי יהא בטל והשיבן על החדשים כו' וש''מ דר''ג בדיעבד הוא דקאמר ולא לכתחילה:
הרי. שנפלו לה עד שלא נשא' ונשאת תוכיח שהוא זכאי עכשיו בכל ואפ''ה את מודה לנו שלא תמכור:
לא כן השיבן ר''ג. בעוד שהיו דנין לפניו במוכר עודה ארוסה לא הוצרך להשיבם על החדשים אנו בושין כו' שהרי יש תשובה נצחת מזה דיש הפרש בין ארוסה ונשואה וכן השיבם לא אם אמרתם בארוסה וכו' ולא בהפר נדריה לבדו אלא בשותפות האב כדתנן נערה המאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה:
תני רבי חייה. בתוספתא שהובא' לקמי' אר''ח בן עקביא כו' ושמעינן מזו הברייתא דר''ג ס''ל לא תמכור לכתחלה אלא אם מכרה ונתנה קיים וכגירס' המתני' שלפנינו:
גמ' אנן תנינן מוכרת ונותנת וקיים. בדברי ר''ג במתניתין היו גורסין מוכר' כו' אפילו לכתחילה הואיל ונפלו לה עד שלא נישאת:
לא. וכי לאו ר''ג יחידי הוא בדבר זה שהרי חלוקין עליו חביריו ולא סמכינן עליה אלא הבעל מוציא מיד הלקוחות והכי מסיק בבבלי:
משנה: נָֽפְלוּ לָהּ עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת זְקֵנִים יִמָּֽכְרוּ וְיִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּירוֹת. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר לֹא תִמְכּוֹר מִפְּנֵי שֶׁהֵן שׁבָח בֵּית אָבִיהָ.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' ימכרו. ואינה יכולה לעכב:
רשב''ג אומר לא תמכור. יכולה היא לעכב:
מפני שבח בית אביה. שיהא לה ולבית אביה לשם ולתפארת והלכה כרשב''ג:
מתני' לא תמכור. ואין הלכה כרבי יהודה:
פירות המחוברים לקרקע בכניסתה. כלומר בשעת נפילתן שלו כדברי חכמים ובבבלי קאמר דאיכא בינייהו בין חכמים לר''ש פירות המחוברין בשעת יציאה דלא איירי בהו חכמים ולית להו הא דאמר ר''ש ביציאתה שלה דקסברי מה שגדל ברשותו שלו והלכה כר''ש:
מתני' ביציאתה. אם בא לגרשה:
הלכה: רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר מְקוֹם שֶׁיִיפָּה כוֹחוֹ כול'. אַתְּ אָמַר. בִּכְנִיסָתָהּ שֶׁלֹּא מָֽכְרָה אוֹתָן אֵינָן מְכוּרִין. נְתָנָתָן לָאָרִיס הוּא מִשְׁתַּפֶּה מִמֶּנּוּ. עָשָׂת אוֹתָן בִּיכּוּרִים לֹא קָֽדְשׁוּ. אַתְּ אָמַר. בִּמְצִיאָתָהּ שֶׁלָּהּ מָכַר אוֹתָן אֵינָן מְכוּרִין. נְתָנָתֶן לָאָרִיס הִוא מִשָׁתַּפָּה מִמֶּנּוּ. עָשָׂת אוֹתָן בִּיכּוּרִין. תַּפְלוּגְתָא דְּרִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמעוֹן בֶּן לָקִישׁ. דְּאִתְפַּלְּגוֹן. וְשָׂמַחְתָּ בְּכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ יי֨ אֱלֹהֶיךָ וּלְבֵיתֶךָ. מְלַמֵּד שֶׁאָדָם מֵבִיא בִיכּוּרִים מִנִּיכְסֵי אִשְׁתּוֹ. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. לְאַחַר מִיתָה. הָא בְחַיִים לֹא. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. לֹא שַׁנְייָא. הִיא בְחַיִים הִיא לְאַחַר מִיתָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כְּדַעְתֵּיהּ. דְּאָמַר אֵין אָדָם יוֹרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ מִדְּבַר תּוֹרָה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ לֹא קִידְּשׁוּ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן קִידְּשׁוּ וּפְקָעַת מִינַּייְהוּ קְדוּשָּׁתָן.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' את אמר בכניסתה שלו. כלומר בהא דאמרינן פירות המחוברין לקרקע בכניסתה שלו פשיטא לן דאם מכרה היא אותן אינן מכורין או אם נתנתן לאריס שיעבוד בהן וישתכר למחצה לשליש ולרביע:
הוא משתפה. מושתכר ממנו ולא היא וכן אם עשת אותן ביכורים לא קדשו דהרי שלו הן ואינם ברשותה להקדישן ולקרוא עליהן שם ביכורים:
את אמר ביציאתה שלה. וכן הא דאמרינן ביציאתה שלה הן ולפיכך אם מכר הוא אינן מכורין וכן אם נתנן לאריס היא משתפה ממנו כשיוצא':
עשה. הוא אותן ביכורים בעודן מחוברין ואח''כ יצאת בזה תליא בפלוגתא דר''י ור''ל דפליגי אם אדם מביא בכורים מנכסי אשתו בעודה בחיים דאין לו בה אלא קנין פירות:
ושמחת בכל הטוב וגו'. כתיב בביכורים ודריש לה בספרי מלמד שאדם מביא ביכורים מנכסי אשתו וקורא דכתיב ולביתך ופליגי רבי יוחנן וריש לקיש ריש לקיש אמר לאחר מיתה הוא דרבתה התורה דיש לו בה קנין הגוף הא בעודה בחיים לא משום דקנין הפירות לאו כקנין הגוף דמי ורבי יוחנן אמר לא שנא בחיים ולא שנא לאחר מיתה מביא וקורא דקנין הפירות כקנין הגוף דמי:
ר''ל כדעתיה. לטעמיה הוא דאזיל דס''ל אין אדם יורש אשתו מד''ת והילכך איצטריך קרא לרבות דאי ירושת הבעל מדאורייתא למה לי קרא לרבות לאחר מיתה:
ע''ד דר''ל. השתא מסיק למילתיה דאם עשה ביכורים לנכסי אשתו ויצאת ממנו בעודן מחוברין לר''ל לא קדשו כלל דהא לא היה לו בהן אלא קנין פירות ולר''י קידשו שהרי בשעה שקרא עליהן שם ביכורים עדיין ברשותו היו:
ופקעה מינייהו קדושתן. ונ''מ דאינו קורא דקרא לא אתי לרבות אלא בהביאן עודה תחת רשותו:
עד שלא נזרעה היא טבה חד דינר משנזרעה היא יפה תרין דינרין גרסינן. ואותו דינר שהקרקע שוה עכשיו ביותר נותן לה וילקח קרקע והוא אוכל פירות ונמצאת מייפה כח האיש וכח האשה:
אמר רבי יוחנן. לא קשיא דלאו טעמיה דר''מ הכא דעבד מחוברין כתלושין אלא היינו טעמא דראה ר''מ לייפות כחו של איש וכחה של אשה משום דהפירות שלא גדלו ברשותו בספק הן אם כפירות הוו או כקרן ואם אתה רואה אותן כקמה קצורה מייפה אתה כחה של אשה לחשוב אותן כפירות תלושין והורע כחו של איש ואם אתה רואה אותה כשדה שלא נזרעה כלומר דהוי כקרן וכמו שנפל לה שדה בלא פירות וכל הפירות כמי שגדלו ברשותו א''כ מייפה אתה כחו של איש והורע כחה של אשה הילכך מספק שמין אותה כמה היתה יפה הקרקע מתחילה עד שלא נזרעה וכו':
ר' ירמיה בעא. כלומר השתא דקאמרת דהכא אפילו שחת שמין לר''מ והתם דוקא בקמה העומדת להקצר קאמר דמחייב שבועה א''כ מעתה קשיא דר''מ אדר''מ דתמן בשבועות לא עבד מחוברין כתלושין דלא אמר אלא בקמה העומדת להקצר והכא עבד מחוברין כתלושין דאפי' שחת שמין אותן:
הא שחת לא. אבל אם עדיין שחת הוא ואין עומד ליקצר לא קאמר ר''מ דכתלושין דמיא וברם הכא קאמר ר''מ סתמא דשמין אותן ואפילו שחת בכלל וע''כ לאו היינו טעמיה דר''מ דהכא:
ולא שמיע ליה. לרבי ירמיה הא דאמר ר' יוסי ב''ח דלא אמר ר''מ התם שאינן כקרקע אלא בקמה העומדת להקצר וגפנים עומדות להבצר דאינן צריכין יותר לקרקע דסבר ר''מ כבצורות דמיין והכי מוקי לה רבי יוסי ב''ח בבבלי שבועות דף מ''ג:
גמ' דר''מ היא. כלומר טעמא דר''מ מפרש דלטעמיה אזיל דשמעינן ליה דעבד פירות מחוברין כתלושין בפרק שבועות הדיינין גבי אין נשבעין על הקרקע ר''מ אמר יש דברים שהן כקרקע ואינם כקרקע כיצד עשר גפנים טעונות מסרתי לך והלה אומר אינן אלא חמש ר''מ מחייב שבועה וחכמים אומרים כל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע וקס''ד דהכא נמי היינו טעמיה דר''מ דעבד ליה לפירות מחוברין כתלושין ולפיכך שמין אותן ומה ששוה יותר בשביל הפירות הוי ליה כנפלו לה פירות תלושין וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות:
משנה: רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר מְקוֹם שֶׁיִיפָּה כוֹחוֹ בִּכְנִיסָתָהּ הוֹרַע כּוֹחוֹ בִּיצִיאָתָהּ מְקוֹם שֶׁהוֹרַע כּוֹחוֹ בִּכְנִיסָתָהּ יִיפָּה כוֹחוֹ בִּיצִיאָתָהּ. הַמְחוּבָּרִין לַקַּרְקַע בִּכְנִיסָתָהּ שֶׁלּוֹ וּבִיצִיאָתָהּ שֶׁלָּהּ וְהַתְּלוּשִׁין מִן הַקַּרְקַע בִּכְנִיסָתָהּ שֶׁלָּהּ וּבִיצִיאָתָהּ שֶׁלּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' ימכרו. ואינה יכולה לעכב:
רשב''ג אומר לא תמכור. יכולה היא לעכב:
מפני שבח בית אביה. שיהא לה ולבית אביה לשם ולתפארת והלכה כרשב''ג:
מתני' לא תמכור. ואין הלכה כרבי יהודה:
פירות המחוברים לקרקע בכניסתה. כלומר בשעת נפילתן שלו כדברי חכמים ובבבלי קאמר דאיכא בינייהו בין חכמים לר''ש פירות המחוברין בשעת יציאה דלא איירי בהו חכמים ולית להו הא דאמר ר''ש ביציאתה שלה דקסברי מה שגדל ברשותו שלו והלכה כר''ש:
מתני' ביציאתה. אם בא לגרשה:
הלכה: נָפְלוּ לָהּ כְּסָפִים יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע כול'. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. דְרִבִּי מֵאִיר הִיא. דְּרִבִּי מֵאִיר עֲבַד מְחוּבָּרִין כִּתְלוּשִׁין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וְלֹא שְׁמִיעַ דָּמַר רִבִּי יוֹסֶי בֶּן חְנִינָה. לֹא אָמַר רִבִּי מֵאִיר אֶלָּא בְקָמָה הָעוֹמֶדֶת לְהִיקָּצֵר וּגְפָנִים עוֹמְדוֹת להִיבָּצֵר. הָא שַׁחַת לֹא. בְּרַם הָכָא אֲפִילוּ שַׁחַת. רִבִּי יִרְמְיָה בְעָא. מִחְלְפָא שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי מֵאִיר. תַּמָּן לָא עֲבַד מְחוּבָּרִין כִּתְלוּשִׁין וְהָכָא עֲבַד מְחוּבָּרִין כִּתְלוּשִׁין. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. לֹא דְּרִבִּי מֵאִיר עֲבַד מְחוּבָּרִין כִּתְלוּשִׁין. אֵלָּא אִם אַתָּה רוֹאֶה קָמָה קְצוּרָה אַתְּ מְייַפֶּה כֹּחָהּ שֶׁל אִשָּׁה. שָׂדֶה שֶׁלֹּא נִזְרְעָה אַתְּ מְייַפֶּה כֹּחָהּ שֶׁלָּאִישׁ. מִסָּפֵק שָׁמִין אוֹתָהּ כָּמָּה הָֽיְתָה יָפָה עַד שֶׁלֹּא 48b נִזְרְעָה וְכַמָּה הִיא יָפָא מִשֶּׁנִּזְרְעָה. עַד שֶׁלֹּא נִזְרְעָה הִיא טָבָה תְּרֵין דֵּינָרִין. מִשֶּׁנִּזְרְעָה הִיא יָפָה חַד דֵּינָר. אוֹתוֹ הַדֵּינָר יִלָּקַח בּוֹ קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּירוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' את אמר בכניסתה שלו. כלומר בהא דאמרינן פירות המחוברין לקרקע בכניסתה שלו פשיטא לן דאם מכרה היא אותן אינן מכורין או אם נתנתן לאריס שיעבוד בהן וישתכר למחצה לשליש ולרביע:
הוא משתפה. מושתכר ממנו ולא היא וכן אם עשת אותן ביכורים לא קדשו דהרי שלו הן ואינם ברשותה להקדישן ולקרוא עליהן שם ביכורים:
את אמר ביציאתה שלה. וכן הא דאמרינן ביציאתה שלה הן ולפיכך אם מכר הוא אינן מכורין וכן אם נתנן לאריס היא משתפה ממנו כשיוצא':
עשה. הוא אותן ביכורים בעודן מחוברין ואח''כ יצאת בזה תליא בפלוגתא דר''י ור''ל דפליגי אם אדם מביא בכורים מנכסי אשתו בעודה בחיים דאין לו בה אלא קנין פירות:
ושמחת בכל הטוב וגו'. כתיב בביכורים ודריש לה בספרי מלמד שאדם מביא ביכורים מנכסי אשתו וקורא דכתיב ולביתך ופליגי רבי יוחנן וריש לקיש ריש לקיש אמר לאחר מיתה הוא דרבתה התורה דיש לו בה קנין הגוף הא בעודה בחיים לא משום דקנין הפירות לאו כקנין הגוף דמי ורבי יוחנן אמר לא שנא בחיים ולא שנא לאחר מיתה מביא וקורא דקנין הפירות כקנין הגוף דמי:
ר''ל כדעתיה. לטעמיה הוא דאזיל דס''ל אין אדם יורש אשתו מד''ת והילכך איצטריך קרא לרבות דאי ירושת הבעל מדאורייתא למה לי קרא לרבות לאחר מיתה:
ע''ד דר''ל. השתא מסיק למילתיה דאם עשה ביכורים לנכסי אשתו ויצאת ממנו בעודן מחוברין לר''ל לא קדשו כלל דהא לא היה לו בהן אלא קנין פירות ולר''י קידשו שהרי בשעה שקרא עליהן שם ביכורים עדיין ברשותו היו:
ופקעה מינייהו קדושתן. ונ''מ דאינו קורא דקרא לא אתי לרבות אלא בהביאן עודה תחת רשותו:
עד שלא נזרעה היא טבה חד דינר משנזרעה היא יפה תרין דינרין גרסינן. ואותו דינר שהקרקע שוה עכשיו ביותר נותן לה וילקח קרקע והוא אוכל פירות ונמצאת מייפה כח האיש וכח האשה:
אמר רבי יוחנן. לא קשיא דלאו טעמיה דר''מ הכא דעבד מחוברין כתלושין אלא היינו טעמא דראה ר''מ לייפות כחו של איש וכחה של אשה משום דהפירות שלא גדלו ברשותו בספק הן אם כפירות הוו או כקרן ואם אתה רואה אותן כקמה קצורה מייפה אתה כחה של אשה לחשוב אותן כפירות תלושין והורע כחו של איש ואם אתה רואה אותה כשדה שלא נזרעה כלומר דהוי כקרן וכמו שנפל לה שדה בלא פירות וכל הפירות כמי שגדלו ברשותו א''כ מייפה אתה כחו של איש והורע כחה של אשה הילכך מספק שמין אותה כמה היתה יפה הקרקע מתחילה עד שלא נזרעה וכו':
ר' ירמיה בעא. כלומר השתא דקאמרת דהכא אפילו שחת שמין לר''מ והתם דוקא בקמה העומדת להקצר קאמר דמחייב שבועה א''כ מעתה קשיא דר''מ אדר''מ דתמן בשבועות לא עבד מחוברין כתלושין דלא אמר אלא בקמה העומדת להקצר והכא עבד מחוברין כתלושין דאפי' שחת שמין אותן:
הא שחת לא. אבל אם עדיין שחת הוא ואין עומד ליקצר לא קאמר ר''מ דכתלושין דמיא וברם הכא קאמר ר''מ סתמא דשמין אותן ואפילו שחת בכלל וע''כ לאו היינו טעמיה דר''מ דהכא:
ולא שמיע ליה. לרבי ירמיה הא דאמר ר' יוסי ב''ח דלא אמר ר''מ התם שאינן כקרקע אלא בקמה העומדת להקצר וגפנים עומדות להבצר דאינן צריכין יותר לקרקע דסבר ר''מ כבצורות דמיין והכי מוקי לה רבי יוסי ב''ח בבבלי שבועות דף מ''ג:
גמ' דר''מ היא. כלומר טעמא דר''מ מפרש דלטעמיה אזיל דשמעינן ליה דעבד פירות מחוברין כתלושין בפרק שבועות הדיינין גבי אין נשבעין על הקרקע ר''מ אמר יש דברים שהן כקרקע ואינם כקרקע כיצד עשר גפנים טעונות מסרתי לך והלה אומר אינן אלא חמש ר''מ מחייב שבועה וחכמים אומרים כל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע וקס''ד דהכא נמי היינו טעמיה דר''מ דעבד ליה לפירות מחוברין כתלושין ולפיכך שמין אותן ומה ששוה יותר בשביל הפירות הוי ליה כנפלו לה פירות תלושין וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source